רש"י
למחרתם. למודים הם עמלקים ללקות ביום מחר, כמו שנאמר (שמות יז ט): מחר אנכי נצב וגו', לכך נאמר למחרתם:
מלבי"ם
ויכם לא התחיל להכות בהם באותו יום (כי היו מתי מספר לנגד המון רב) רק המתין עד יום מחרת וזה שכתוב למחרתם, והתחיל להכות בהם בנשף שהוא טרם האיר היום, ועל ידי זה החריד המחנה והיה יכול להכותם אחר כך עד בערב ועל ידי כן לא נמלט מהם רק ארבע מאות שנמלטו מפני שהיה להם שני מעלות, א. נער שהיו נערים קלי המרוץ ורב כח, ב. אשר רכבו על הגמלים ועל ידי כן וינוסו, אבל זקנים הרוכבים ונערים רגלים לא נמלטו:
מצודת דוד
מהנשף. רצה לומר: מנשף יום זה עד ערב יום השני, וכל אותה הערב עד הבוקר אשר הוא למחרתם של שני הנשפים שעברו ומלת ׳ועד׳ עומדת במקום שתים, כאלו אמר ועד הערב ועד למחרתם: